מרגישים תקועים בקריירה ?

הרגשת תקיעות – בתחום המקצועי או בכל תחום אחר – מאפיינת את כולנו בשלבים אלה או אחרים של חיינו. אפשר לומר הרבה על הנושא. אתמקד כאן בארבע נקודות.

ההיפך מתקיעות זו תנועה

כשאנו מרגישים תקועים יש לנו נטיה טבעית להוציא את עצמנו משם על ידי פעולות שיקדמו את הנושא התקוע. כשאותן פעולות לא פועלות כמו שציפינו אנחנו מרגישים באמת תקועים. אלא שההיפך מתקיעות זו תנועה. וכאן מגיע אחד הכללים של תקיעות: כל תנועה, בכל כיוון, מקדמת אותנו, גם אם נדמה לנו שלא: יישום תחביבים, קורסים, פעילות שמסייעת ותורמת לאחרים, שיחות וסיעור מוחות עם חברים, פעילות גופנית ועוד.

הגדרת מטרה

פעילות במישורים שונים אין משמעה שאיבדנו מיקוד במטרה. הגדרת המטרה היא לא תמיד פעולה פשוטה כפי שאפשר היה אולי לחשוב. פעמים רבות אנו יודעים טוב יותר מה אנחנו לא רוצים בזמן שההגדרה של מה שאנחנו כן רוצים עדיין לא ברורה דיה. לפעמים המטרה מוגדרת באופן כללי וחשוב להקדיש חשיבה כדי לדייק אותה. כתיבה מסייעת מאד, מפני שאפשר להעלות על הדף את כל המחשבות שעולות לגבי מה שהיינו רוצים, מה זה כולל ואיך זה ייראה, ללא צנזורה עצמית, ורק בשלב הבא לברור מתוך הדברים את מה שבאמת רצוי לנו ולצמצם את הכתוב להגדרה ברורה.

כשמעמידים את הרצונות שלנו במבחן מידת המעשיות שלהם צריך לבחון את הדברים היטב. דברים רבים נראים לנו בלתי מעשיים עבורנו, בעוד שאין הדבר כך. העובדה שבזמן שאנחנו מגדירים רצונות עדיין אין לנו מושג איך נגשים אותם ואיך נפעל לקראתם לא אומרת שהם לא בני השגה. דווקא כשאנו תקועים זה הזמן לשים לב מהם הרצונות האמיתיים שלנו, לא מהן התוצאות שאנחנו מוכנים להסתפק בהן.

נכונות לתהליך

תקיעות היא תחושה לא נעימה ואף קשה, וכמו שאר התחושות הרעות – אנחנו מנסים להבריח אותן מהר ככל האפשר. הדרך להגיע אל תחושה נעימה היא למצוא פתרון מהיר. באופן פנימי, קשה לנו להיות בדרך. אנחנו רוצים את התוצאה, והיא חייבת להגיע בזמן הרצוי לנו (מיד, בבקשה). אולם לתוצאות הרצויות יש מסלול זמן משלהן. צריך להגביר את נכונותנו להיות בדרך ועדיין לא בתוצאה. יחד עם חתירה למטרה חשוב לעבוד על תחושת רווחה ממה שיש לנו בהווה, ולא להתייחס להווה כאל תקופת “כלום”, שמבחינתנו צריכה לעבור מהר ככל האפשר לעבר העתיד הוורוד יותר שבו “יתחילו” שוב חיינו.

הנסיבות ואני

החשיבה שלנו רואה פעמים רבות את הנסיבות שגרמו לתקיעות. לדוגמא: אדם בן 45 שעבודתו הסתיימה כי החברה שבה עבד נסגרה או כי הוא פוטר. כבר כמה שנים שאינו מוצא עבודה ומרגיש שמעסיקים לא מעוניינים בבני גילו. תחושתו אינה מופרכת. יש לה ביסוס. יחד עם זאת תמיד כדאי לשאול גם “מה בי עוצר את מציאת המקצוע/ מציאת העבודה” וכדו’. גם בפעמים ששאלה זו נראית כבלתי שייכת בהתחלה מכיוון שלתחושתי “אני רוצה כך וכך והנסיבות לא מאפשרות לי”. הרבה פעמים מגיעים לדברים מעניינים שלא חשבנו עליהם קודם – רווחים שיש לנו מהמצב שאותו הגדרנו לעצמנו חד משמעית כ”לא רצוי”, קולות שונים בתוכנו, קווי מחשבה מסוימים, דפוסי פעולה מסוימים, היצמדות לאזור הנוחות שלנו ועוד. פתיחת קו המחשבה הזה יכולה לקדם מאד.