קריירה לאחר פרישה !

אי אפשר להחזיר את השעון לאחור, אך אפשר למתוח אותו מחדש –

אחרי שהקדשנו שנים רבות לאלוהי ה”צריך”

אנחנו סוף סוף יכולים להרשות לעצמנו לעשות מה שאנחנו רוצים ואוהבים באמת.

רבים מאתנו מחכים לפרישה בכיליון עיניים, אחרים מדחיקים את הרעיון כל עוד הם יכולים – איש אינו נשאר אדיש.
אנחנו מגדירים את עצמנו לפי העבודה שלנו : אני רופא, עו”ד, איכר, נהג משאית.
אנו מעריכים אנשים לפי העבודה שלהם – אנחנו שואלים: ” מה אתה עושה? ” – ולא מי אתה? איזה בן אדם אתה? או אפילו – איך אתה “מכייף” ?
וכשהעבודה נפסקת בגיל 45 או 55 או 65, אנחנו חייבים להגדיר את עצמנו מחדש. אחרת מה נגיד? “אני פנסיונר? אני חייל / פועל / מנהל מחלקה – לשעבר? אני סבתא של שון ואגם?”

רוב האנשים שיוצאים היום לפנסיה מחפשים ורוצים לעשות משהו מועיל, רווחי ובעל משמעות בחייהם. משהו מעבר לשייט בקריבים או בייבי סיטר לנכדים או אפילו התנדבות למשמר האזרחי.
מדוע שלא נעסוק במשהו שאנו אוהבים, משהו שמנצל את היכולות שלנו, את הידע והניסיון שצברנו בחייהם, ישמור על הערך העצמי שבנינו, יוסיף לפרנסה שלנו ואולי גם יתרום משהו לעולם?
כמו האמרה המפורסמת : “לדעתי אדם שיוצא לגמלאות לא צריך להפסיק לעבוד, סדר יום קבוע ומחייב, עדיף בעבודה יומיומית, זה המתכון לשמירה על חיוניות ומשמעות לאחר היציאה לגמלאות. אם יש לך מה לעשות ויש לך ייעוד, אם אתה קם והולך כל בוקר לעבודה, (בין אם בשכר או לא) אז יש עשייה ואין שאלות של משמעות.”
אך בעוד שיש הרבה גופים שמטפלים בכסף שלנו, בזמן הפנוי שלנו, בבריאותינו, בפתרונות הדיור, בזוגיות שלנו ואפילו בחיי המין – הרי אין כמעט התייחסות לתעסוקה שלנו.
כאן אנו באים למלא את החסר, אנחנו מאמינים שגם במסגרת המגבלות הקיימות אנחנו יכולים ליצור חיים שנאהב, חיים שבהם העבודה היא ביטוי טבעי של מי שאנחנו ומה שאנו רוצים מהחיים.
אנחנו מחפשים דרך לפדות את חיינו, לעורר מחדש את חלומותינו ולארגן את החלקים השונים של חיינו כך שמה שהכי חשוב יבוא ראשון.
אנו טוענים שדווקא בגיל הפרישה יש לנו הזדמנות פז לעשות זאת בשבילנו.
אחרי שהקדשנו שנים רבות לאלוהי ה”צריך” אנחנו סוף סוף יכולים להרשות לעצמנו לעשות מה שאנחנו רוצים ואוהבים באמת.
דווקא עכשיו, כאשר המשכנתא כבר שולמה, הילדים יצאו מהבית, והמצב הכלכלי, הבריאותי והחברתי של חלק גדול מאתנו הוא סביר – דווקא עכשיו אנו יכולים להתפנות להגדרה מחודשת של ” מי אני, מה אני ולאן אני הולך” ולכוון את עצמנו לעשיית הדברים שמעניקים לנו את הסיפוק המרבי.